מפגש שלי עם עצמי / גלית עולי
אני: שלום, נעים מאד. הבנתי שאנחנו הולכות לבלות הרבה זמן ביחד עכשיו.
אני: כן, הזוי... לא יודעת אם אני בנויה לזה כרגע.
אני: למה, ממה את חוששת?
אני: האמת, שאף פעם לא ממש אהבתי לבלות איתך ככה, לבד. את מבינה?
אני: תוכלי לפרט?
אני: תמיד היה לי יותר נוח לבלות איתך כשיש אנשים אחרים בסביבה. לא יודעת למה, כל פעם שאני נפגשת איתך לבד, אני מרגישה חוסר נוחות. כאילו, אין לנו ממש על מה לדבר. וגם, לא יודעת למה, תמיד שאני לבד איתך, אני מרגישה חסרה...
אני: מה זאת אומרת, חסרה?
אני: כל החסרונות שלי צפים למודעות. כשאני לבד איתך, אני שומעת קולות כאלה בראש שאומרים לי – "את לא מספיקה... את לא משמעותית... את כישלון..."
אני: אני מבינה על מה את מדברת. כשאני איתך אני מתחילה להשוות את עצמי לכל מיני אנשים – "אני לא טובה כמו... הם יותר מצליחים ממני... אם רק הייתי דומה ל___ אז החיים שלי היו טובים יותר."
אני: ונמאס לי להרגיש את הרגשות האלה! הם מורידים אותי למטה, מדכאים אותי. כבר מעדיפה לא להיפגש איתך לבד וזהו. ועכשיו, אין ברירה ואני ממש מרגישה שכופים אותך עלי.
אני: לי יש בעיה נוספת – די משעמם לי איתך. לפעמים כשאנחנו לבד, אני מרגישה שאני פשוט בוהה בקיר, בורחת למסך, העיקר לא לבלות איתך לבד בשעמום הזה.
אני: לגמרי...
אני: אז מה נעשה?
אני: לא יודעת... אבל אני ממש שמחה שנפתחתי אלייך לגבי כל זה. זה עשה לי טוב פשוט להגיד את הדברים, בלי לפחד.
אני: כן, גם לי. ולרגע אחד, כבר לא היה לי משעמם איתך.
אני: תודה חחחח
אני: ועכשיו ברצינות – אני רוצה להגיד לך משהו על זה שאת מרגישה שאת לא שווה ולא משמעותית.
אני: נו, מה?
אני: אני רוצה להגיד לך שאת פשוט מדהימה. אני כל כך אוהבת אותך ושמחה שאת תמיד כאן לצידי. את פשוט בן אדם טוב, עם המון נתינה ואכפתיות. את חכמה וטובת לב. את בן אדם ראוי.
אני: וואו. תודה. ממש הייתי צריכה לשמוע את זה. תודה שאמרת לי את הדברים האלה.
אני: מי יגיד לך את זה, אם לא... אני
הערות
