"מי שלא מביט מפסיד את כל היופי." ~דתיה בן דור

הרשת גועשת בעקבות הראיון של אביב גפן על כל מיני שינויים שהוא עובר בתקופת הקורונה ובפרט, השינוי שהתחולל בו בנוגע ליחסו לחרדים. 

משפט אחד מתוך הראיון תפס אותי במיוחד:

''פתאום ראיתי אותם מולי.''

אני מרגישה שזה כל הסיפור.

לראות זה את זה. להביט אחד בשני.

וכשמביטים,

וממשיכים להביט, 

מבלי להסיט את העיניים ואת הלב - 

אז זוכים לראות את כל היופי.

אני מאמינה שבכל מגזר, בכל חברה (גם בשלי...) אפשר למצוא אדישות, חוסר הגינות ואפילו רוע וצריך כל הזמן להצביע על העוולות הקיימות ולעמול כדי לתקן ולשפר. 

אך אני מאמינה שיש גם - ובעיקר - 

כל כך הרבה טוב ויופי.

וכשאנחנו מאפשרים לעצמנו 

לנוח מההתבוננות ברע 

ולהביט בטוב שמולנו זה מדליק, 

לדבריו של גפן, 

"להבה של אהבה פשוט מדהימה."

מודה לכל איש ציבור שלוקח אחריות בימים אלו ובכלל, להגיד מילים שבכוחן להדליק אהבה - כנה ואמיתית - ולהתמקד בטוב וביופי.

מקבלת על עצמי, בעקבות הדברים הללו, 

לזהות את הרגעים שבהם אני רואה 

מישהו שונה ממני 

ונוצרות אצלי תחושות של רתיעה 

ושל ריחוק וניכור, 

להמשיך להביט, 

לראות את האדם באמת. 

ואולי אזכה לראות שם את הטוב.

ואז ההרגשה היא אחרת לגמרי.