2020 נר שני - שיתוף פעולה זוגי ומשפחתי או "איך ייראה שלחן השבת שלנו?"

השאלה "איך ייראה שלחן השבת שלנו?" הפכה להיות סוג של בדיחה אצלנו בבית כי פעם הייתה יהירות מסוימת לשאול את השאלה הזו בדייטים ו"להתקיל" את הצד השני בציפייה לתשובה מרשימה ומיוחדת.

השאלה הזו מכוונת לגישה פנטזיונית בנוגע לזוגיות ולמשפחה. קשה מאד לדמיין ולתכנן מראש איך ייראה שלחן השבת העתידי.  כל כך הרבה פרמטרים משפיעים וישפיעו עלינו לאורך הזמן ומי יודע מה ילד יום?

אך אין ספק שהשאלה בכל זאת מעסיקה את כולנו – גם את שומרי השבת וגם את אלה שלא – כי אנחנו בעצם שואלים על מהות המשפחתיות שלנו בזמנים שאנחנו ביחד – וזה בדרך כלל בסופי שבוע, בחגים, בחופשים משפחתיים וכד'.

כל אחד מאיתנו מגיע עם תמונה מסוימת, עם ציפיות אחד מהשני ובהמשך, מהילדים, שכל האחרים סביבנו יהיו אחראים להשלים את התמונה שלנו. ולדעתי, זאת לא הדרך.

רק כשיש מקום אמיתי לכל אחד מאיתנו, לשוני בינינו, לביטויים השונים שכל אחד מאיתנו נותן לביחד, להוואי המשפחתי והביתי, לאווירה המשותפת שלנו – רק אז נוכל לקבל את פני השבת בשלום.

בתמונות ובסרטון המצורפים ניסיתי לתפוס מעט משיתוף הפעולה המשפחתי במסיק, כשלכל אחד יש מקום ומשמעות משלו (ועל זה אכתוב קצת יותר במוצ"ש). הראל הוביל ביד רמה את כל השותפים לעשייה, הילדים הצטרפו לחוויה, כל אחד בתפקיד המתאים לו ביותר. אני בחרתי לי את תפקיד הצלמת והדי-ג'יי + בישולים לשבת (כן, כן, העזנו לעשות את המבצע הזה ביום שישי!!). שירה ומאור על העזרה הלשונית והטכנית באתר שלי ובעסק שלי בכלל ועמוק בחדריהן בלימודי הזום הבלתי-פוסקים. ואפילו חברתנו-אחותנו היקרה דניאלה מרדכי עודדה אותנו מהבידוד המרוחק שלה אצלנו.

ימי השישי שלנו הם לא הפנטזיה – לא שלי ולא של הראל – שכל אחד חלם עבור המשפחה שלנו. אבל הם הרבה מעבר לפנטזיה – הם מציאות מאתגרת, לפעמים מלחיצה ומעצבנת, לפעמים מצחיקה ושמחה ובעיקר – הם המציאות שלנו. ולא הייתי מחליפה את המציאות הזו בשום חלום אחר.

בהמשך לנושאי פרויקט חנוכה השנה, נשאלת השאלה: איך משיגים שיתוף פעולה?

אני רואה 3 אפשרויות שונות להשגת שיתוף פעולה משפחתי (ניתן גם לאמץ בתחומי חינוך הוראה, הדרכת חניכים, ניהול עובדים וכו'):

א. שיתוף פעולה מרצון מלא ובאופן אוטונומי - צריך לשאוף לאפשרות הזו 80-90 (!!) אחוז מהזמן.

ב. שיתוף פעולה מרצון בליווי דרישה של הכאן ועכשיו/"רק בדרך שלי" וכד' - כ-5-10% מהזמן. כלומר ברוב מוחץ מהזמן נייצר אווירה שכולם משתפים פעולה, אך יש להם אוטונומיה לגבי איך, מתי וכד'. ובפעמים בודדות, נמקד את הבקשה/דרישה לנקודת זמן מסויימת או לאופן מסוים.

למשל, שטיפת כלים - דוגמה קלאסית בהמון בתים.

באופן כללי, נשתדל שכל אחד ישטוף כלים מתוך רצון להיות שותף ולהתחלק בצורה מאוזנת במשימות הבית. נסמוך על כל אחד שיעשו את המשימה בזמן ובאופן שנוח להם. ולעיתים רחוקות נבקש משהו בסגנון: ''היום באופן חריג, מבקשת שהכלים יהיו שטופים לפני חמש בערב." או "היום מבקש באופן מיוחד שגם תייבש את הכלים ותכניס לארון מיד."

ג. דרישה לשיתוף פעולה שלא מרצון - 5-10% מהזמן. 

אלו מצבים שנצפה לשיתוף פעולה ומילוי חובות ומשימות, גם ללא רצון - כי כך קבעתי בתור המבוגר האחראי.

שאלות בנוגע לחלוקה הנ''ל ובעיקר לשאלת מיליון הדולר - אבל איך מגיעים לשיתוף פעולה מרצון מלא תשעים אחוז מהזמן??? מוזמנים לפנות בתגובות כאן או בפרטי. 

מצרפת את מילות הפיוט ''לכה דודי'' שבחרתי לשיר של נר שני, בביצוע המדהים של כל מיני אמנים מרגשים ומגוונים – כמה כיף לראות שיתוף פעולה שכזה, חידוש מרגש לפיוט ישן נושן.

שבת שלום!

לכה דודי

מילים: רבי שלמה הלוי 

לכה דודי לקראת כלה,
פני שבת נקבלה.

שמור וזכור בדיבור אחד,
השמיענו אל המיוחד,
אדוני אחד ושמו אחד,
לשם ולתפארת ולתהילה.

לקראת שבת לכו ונלכה,
כי היא מקור הברכה,
מראש מקדם נסוכה,
סוף מעשה במחשבה תחילה.

קדש מלך עיר מלוכה,
קומי צאי מתוך ההפכה,
רב לך שבת בעמק הבכא,
והוא יחמול עלייך חמלה.

התנערי, מעפר קומי,
לבשי בגדי תפארתך עמי,
על יד בן ישי בית הלחמי,
קרבה אל נפשי גאלה.

התעוררי, התעוררי,
כי בא אורך, קומי אורי,
עורי, עורי, שיר דברי,
כבוד ה' עלייך נגלה.

לא תבושי ולא תכלמי,
מה תשתוחחי ומה תהמי,
בך יחסו עניי עמי,
ונבנתה עיר על תילה.

והיו למשסה שאסיך,
ורחקו כל מבלעייך,
ישיש עלייך אלוהייך,
כמשוש חתן על כלה.

ימין ושמאל תפרוצי,
ואת ה' תעריצי,
על יד איש בין פרצי,
ונשמחה ונגילה.

בואי בשלום עטרת בעלה,
גם בשמחה ברינה ובצהלה,
תוך אמוני עם סגולה,
בואי כלה, בואי כלה.