2020 נר רביעי - הכרת הטוב על היש
אני כותבת יחסית הרבה על הכרת הטוב וחינוך להכרת הטוב כי אני באמת מאמינה בכל ליבי שאדם שמסוגל להכיר טובה כמה שיותר ולהתבונן בעולם ובסובבים אותו בעין טובה, הוא אדם שמרגיש יותר שלווה ושמחה בחייו.
יחד עם זאת, אחת הטעויות שעשיתי לאורך שנים בנושא הכרת הטוב, היא שתמיד מיהרתי כל כך להכיר טובה, שלא נתתי לעצמי את הרגע לעבד את תחושת הקושי והחסרון. וזה יצר אצלי תסכולים גדולים.
היום אני מאמינה, כמו בכל דבר אחר, ביופי שבאיזונים.
קורה משהו קשה, אני עוברת חוויה שלילית, לא נעימה – לפני הכל, אני מאפשרת לעצמי לשהות ברגע. להגיד "קשה לי." "זה מפריע לי." "הייתי רוצה שזה יהיה אחרת."
ואז אני מאפשרת לעצמי לעבור לשלב של הכרת הטוב. על מה אני כן שמחה? איך אני יכולה, גם כאן, להתבונן ביש, יותר מאשר בחסר?
השילוב הזה הוא מצוין מבחינתי. הוא מאפשר את המנעד הרגשי הרחב – מאכזבה, קושי וכאב, דרך הכלה עצמית ואמונה בכח שיש בי להמשיך הלאה ועד לתחושה המספקת והמרגיעה של הכרת טובה.
השיר שבחרתי לנר הרביעי, "על הדבש ועל העוקץ" (אוהבת במיוחד את הביצוע של קולולם עם שלומי שבת), משלב בין תחושות היש והחסר בצורה האותנטית והישראלית ביותר מבחינתי. יש קושי, אי אפשר להתעלם מזה. ואי אפשר להתעלם מכך שכל אחד מאיתנו לוקח את הקושי באופן שונה ולמקום אחר. אך אם נבחר בכך, אנחנו יכולים גם להאמין שיהיה בסדר, שגם את זה נצליח לעבור, שעדיין יש הרבה על מה לומר תודה – במיוחד אחד על השני, למרות כל השוני שיש בינינו. ואולי אפילו בזכות השוני שיש בינינו.
בתמונה: 48 ק"ג זיתים – תודה על כל השפע הזה. ותודה גם על העבודה הקשה בדרך.
מסיק משפחת עולי, סתיו התשפ''א
על כל אלה
מילים: נעמי שמר
על הדבש ועל העוקץ,
על המר והמתוק,
על בתנו התינוקת
שמור אלי הטוב.
על האש המבוערת,
על המים הזכים,
על האיש השב הביתה
מן המרחקים.
על כל אלה, על כל אלה,
שמור נא לי אלי הטוב.
על הדבש ועל העוקץ,
על המר והמתוק.
אל נא תעקור נטוע,
אל תשכח את התקווה
השיבני ואשובה
אל הארץ הטובה.
שמור אלי על זה הבית,
על הגן, על החומה,
מיגון, מפחד פתע
וממלחמהץ.
שמור על המעט שיש לי,
על האור ועל הטף
על הפרי שלא הבשיל עוד
ושנאסף.
מרשרש אילן ברוח,
מרחוק נושר כוכב,
משאלות ליבי בחושך
נרשמות עכשיו.
אנא, שמור לי על כל אלה
ועל אהובי נפשי
על השקט, על הבכי
ועל זה השיר.
