2019 נר שמיני - זוויות אחרות
הגענו לסוף חנוכה ואיתו, לסיום הפרוייקט שלי. נהניתי מאד השנה מכל התגובות והפידבקים כאן ובקבוצות השונות!
השיר האחרון שבחרתי לפרוייקט: "סדר העבודה" של ישי ריבו, בשילוב התמונה המצורפת של כל נרות החנוכה דולקים במלוא עוצמתם, המעלים מחשבות על שינויים בזוויות הראיה.
"סדר העבודה" בתפילה של יום הכיפורים, תמיד היה מין קטע כזה, שלא מצאתי לי חיבור אליו. הוא מופיע בשלב שהעייפות והתשישות כבר גוברות ואני מעוניינת יותר במנוחה במיטה מאשר ב"עבודה" בבית הכנסת.
למעשה, אף פעם לא טרחתי אפילו לקרוא את הטקסט המופלא הזה עד שהגיע ישי ריבו – מזווית אחרת, הזווית המיוחדת שלו. ופתאום זה הפך לשיר. עם מנגינה. ומנעד רגשי בלתי נתפס. וכל סדר העבודה עובר לפניי בדמיון כמו סרט אנימציה מרגש וסוחף, שאפשר סוף סוף להתחיל להבין מה אולי הלך שם – בימים ההם, בזמן הזה...
באופן כללי, לכל מושג העבודה אפשר לתת זווית ראיה אחרת – להכיר בחוויה שבעבודה, באור שיוצא מאיתנו כשאנחנו יוצאים כל יום לעשייה בעולם, יוצרים, נוגעים בלבבות.
ופתאום אני מכירה בכל הטוב הזה שאנחנו עושים כאן בעולם ומתחילה למנות את הטובות האלה: אחת, אחת ואחת...
הכוונות הטובות, החוויות היום-יומיות, המילים הטובות, הכוחות שיש בנו.
ושום דבר לא מובן מאליו.
סוף חנוכה שמח, חזרה ברוכה לשגרה לכל הילדים, להורים ולמורים ולכל מי שחווה מעט מן האור של הימים האלה ובוחר להביא אותו איתו, להאיר על הימים שיבואו.
בתמונה: אורות מזווית אחרת (צילם: הראל עולי, אישי היקר!)
נר שמיני, חנוכה תש"פ
סדר העבודה
מילים: ישי ריבו (ע"פ "סדר העבודה" במוסף יום הכיפורים)
נִכְנַס לְמָקוֹם שׁנִּכְנַס וְעָמַד בְּמָקוֹם שֶעָמַד
רָחַץ יָדָיו רַגְלָיו, טָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפַּג
בָּא מִמָּקוֹם שֶהוּא בָּא וְהָלַךְ לְמָקוֹם שֶהָלַךְ
פָּשַט בִּגְדֵי הַחֹל, לָבַשׁ בִּגְדֵי לָבָן
וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר: "אָנָּא ה ' כַּפֵּר לַחֲטָאִים לַעֲווֹנוֹת וְלַפְּשָעִים
שֶחָטָאתִי לְפָנֶיךָ, אֲנִי וּבֵיתִי."
וְאִם אָדָם הָיָה יָכוֹל לִזְכֹּר אֶת הַפְּגָמִים,
אֶת הַחֶסְרוֹנוֹת, אֶת כָּל הַפְּשָעִים, אֶת כָּל הָעֲווֹנוֹת
בֶּטַח כָּךְ הָיָה מוֹנֶה: אַחַת, אַחַת וְאַחַת, אַחַת וּשְתַּיִם,
אַחַת וְשָלוֹשׁ, אַחַת וְאַרְבַּע, אַחַת וְחָמֵשׁ.
יָשָר הָיָה מִתְיָאֵשׁ, כִּי לֹא יָכוֹל הָיָה לָשֵׂאת אֶת הַמְּרִירות ,
הַחֵטְא אֶת הַבּוּשָה, אֶת הַפִסְפוּס אֶת הַהֶפְסֵד.
וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם הָעוֹמְדִים בָּעֲזָרָה, כְּשֶהָיוּ שׁוֹמְעִים אֶת שֵם ה' הַמְפֹרָשׁ
יוֹצֵא מִפִּי כֹּהֵן גָּדוֹל, הָיוּ כּוֹרְעִים, מִשְתַּחֲוִים וְנוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם
בָּרוּךְ שֵם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.
פָּסַע לְמָקוֹם שֶפָּסַע פָּנָיו לַקֹּדֶשׁ, אֲחוֹרָיו לַהֵיכַל
בְּלֹא רְבָב, הָיוּ שָוִים פִּיו וּמַעֲשָׂיו.
בָּא מִמָּקוֹם שֶהוּא בָּא וְהָלַךְ לְמָקוֹם שֶהָלַךְ,
פָּשַט בִּגְדֵי לָבָן לָבַשׁ בִּגְדֵי זָהָב.
וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר: אָנָּא ה ,'כַּפֵּר לַחֲטָאִים לַעֲווֹנוֹת וְלַפְּשָעִים
שֶחָטָאתִי לְפָנֶיךָ, אֲנִי וּבֵיתִי."
וְאִם אָדָם הָיָה יָכוֹל לִזְכֹּר אֶת הַחֲסָדִים, אֶת הַטּוֹבוֹת,
אֶת כָּל הָרַחֲמִים אֶת כָּל הַיְשׁוּעוֹת
בֶּטַח כָּךְ הָיָה מוֹנֶה: אַחַת, אַחַת וְאַחַת, אַחַת וּשְתַּיִם
אַחַת מֵאֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרֹב רִבֵּי רְבָבוֹת נִסִּים נִפְלָאוֹת שֶעָשִׂיתָ עִמָּנוּ יָמִים וְלֵילוֹת.
יָצָא מִמָּקוֹם שֶיָּצָא וְרָעַד בְּמָקוֹם שֶעָמַד.
פָּשַט בִּגְדֵי זָהָב, לָבַשׁ בִּגְדֵי עַצְמוֹ.
וְכָל הָעָם וְהַכֹּהֲנִים הָיוּ מְלַוִּים אוֹתוֹ לְבֵיתוֹ
וְיוֹם טוֹב לְאוֹהֲבָיו כִּי נִסְלַח לְכָל עֲדַת יִשְׂרָאֵל.
אַשְרֵי הָעָם שֶכָּכָה לּוֹ, אַשְרֵי הָעָם שֶה' אֱלֹקָיו...
כְּאֹהֶל הַנִּמְתָּח בְּדָרֵי מַעְלָה מַרְאֵה כֹהֵן.
כִּבְרָקִים הַיּוֹצְאִים מִזִּיו הַחַיּוֹת מַרְאֵה כֹהֵן.
כִּדְמוּת הַקֶּשֶת בְּתוֹךְ הֶעָנָן מַרְאֵה כֹהֵן.
כְּחֶסֶד הַנִּתָּן עַל פְּנֵי חָתָן מַרְאֵה כֹהֵן.
הערות
