2019 נר שביעי - למה או או כשאפשר גם וגם
בכל מוצ"ש יש את הרגע הכבד הזה של הפרידה מהשבת, מסוף השבוע הרגוע, מההתכנסות והשקט. יש תחושה של מעבר חד לחול – לשגרה, למירוץ, להצפת המידע המסחררת והבלתי פוסקת.
בתור עולה אמריקאית, אחד הדברים שהיו קשים לי ביותר להיפרד מהם היה ימי הSUNDAY האגדיים - הנינוחים והרגועים. נקודת מעבר מאוזנת ורגועה, לכאורה, שבין הקודש לחול (הקודש לחו"ל?). אין ספק שברמה הפרקטית, אני עדיין מתגעגעת לימי הראשון שבהם סוף השבוע ממשיך ועדיין לא מתחילים לגמרי את השגרה.
אבל השיר של שולי רנד ואמיר דדון – בין קודש לחול – מעורר אצלי את השאלה: למה צריך בכלל הפרדה בין קודש לחול?
במציאות הישראלית אני זוכה לתחושה שהקודש נוכח בכל פעולה וחוויה, בכל נימי החיים. והחול נותן את התוספת הפרקטית - הפיזית והרציונלית - כדי שאפשר יהיה לבטא את הקודש בצורה נוחה ומדויקת לי.
אז אפשר להשתחרר מתפיסת ה-"או-או", לגדול מזה ודי.
ולחיות את הקודש והחול ביחד, בטוב, בהשלמה – גם וגם.
בתמונה: קודש וחול, ים כינרת אלול תשע"ט
בין קודש לחול
מילים - שחר הדר
בין קודש לחול אני חי
עם האמת שמשתוללת בי
עם אלף הרגלים
עם כל צלקת שעל פניי
אני יוצא שוב לפזר את המילים
בין המציאות לשיגעון הכול חוזר אליי
שם במקום ממנו באתי אין שלום
והמסע הזה כבד וקצת גדול עליי
אני צריך לגדול מזה ודי
לגדול מזה ודי
בין קודש לחול אני חי
בין האמת שמשתוללת בי
עם אלף הרגלים
עם כל הפחד שעל כתפיי
אני יוצא שוב לפזר את המילים
בין המציאות לשיגעון הכול חוזר אליי
שם במקום ממנו באתי אין שלום
והמסע הזה כבד וקצת גדול עליי
אני צריך לגדול מזה ודי
לגדול מזה ודי
שמור נא עליי
רק שלא ייכשלו רגליי
בין המציאות לשיגעון הכול חוזר אליי
גם במקום ממנו באתי אין שלום
והמסע הזה כבד וקצת גדול עליי
אני צריך לגדול מזה ודי
לגדול מזה ודי
בין קודש לחול אני חי
הערות
