2019 נר רביעי - נתינה ללא תנאים
פעם שמעתי רעיון מדהים שהאתגר שלנו כהורים הוא לא לאהוב את ילדנו, אלא לבחור בילדנו. לאהוב את ילדנו זה קל, זה טבעי לנו. אנחנו מרגישים שאין משהו שלא נעשה בשבילם, אנחנו מוכנים אפילו למות בשבילם.
אך לבחור בהם – זה הרבה יותר קשה. לבחור בהם, כמו שהם, עם כל המורכבות שהם לפעמים מביאים איתם, עם כל התסכולים בדרך.
להסתכל על הילד או הילדה שלנו ולהגיד – "אני בוחרת בך. כמו שאתה. כמו שאת. לא מסתכלת לצדדים על ילדים אחרים. לא עסוקה עם ציפיות ופנטזיות שלי לגביך. רוצה אותך, בדיוק כפי שאת/ה."
אולי ניתן לומר שהיכולת לא רק לאהוב את ילדנו, אלא גם לבחור בהם, היא אותה "אהבה ללא תנאי" אמורפית שכולנו כל הזמן מדברים עליה, אך לא תמיד יודעים איך בדיוק לבטא אותה.
אוסיף על הרעיון הזה ואציע, שהדרך להגיע לרמה הנכספת של אהבה ללא תנאי כלפי הילדים שלנו, היא דרך הנתינה ללא תנאי.
בכל פעם שעולה בי המחשבה הזרה – "איך הילד שלי מתנהג כך? איך הוא פוגע בי או בערכים שחינכתי אליהם, אחרי כל האהבה, תשומת הלב, רווחה כלכלית וכו' שהרעפתי עליו?" – אני מיד מבררת עם עצמי: מה הייתה מטרת הנתינה? האם נתתי על מנת לקבל משהו מהילד שלי בחזרה? או שברור לי שכל מה שנתתי ואתן לא תלוי ב"החזר" כלשהו מהילד, אלא מעצם הרצון הטבעי והאמהי/אבהי שלי לתת לו.
השיר של ריטה ובתה משי קליינשטיין ממחיש בצורה כל כך יפה את הרעיון של נתינה ללא תנאי. "קחי לך" – רק תקחי, בלי שאצפה לקחת משהו בחזרה. ההורות מעניקה לנו את ההזדמנות האולטימטיבית לחוות את הקבלה שבעצם הנתינה. נקי. ללא ציפיות ודרישות. פשוט לתת.
פשוט תקח ילד יקר. אתה כבר תדע מה לעשות עם זה. אני לא צריכה עוד שום דבר מעבר לזה.
בתמונה: "קחי לך פרח"
שביל הכרכומים (סובב טבעון), אביב תשע"ט
קחי לך
מילים: ריטה ומשי קליינשטיין
קחי לך את השיר ששרתי לך כשהיית בתוכי
קחי לך את דמעותיי המתרגשות כשנבעת ממני
קחי לך את עורי בעורך בהאכילי אותך
ואת מיליוני הנשיקות שעל גופך
קחי את גאוות אמך על האדם שאת
קחי את לבי, הוא שלך ובשבילך
הכול צידה לדרך
תמיד אני אתך, נושמת, חולמת
קחי לך
קחי לך את החום שבחיבוק שהוא רק שלנו
קחי לך את דמעותיי המבולבלות שאוהבות כל כך
קחי לך את ידי בידך שצריכה אותך
ואת מיליוני הנשיקות שעל גופך
קחי את גאוות בתך על האדם שאת
קחי את לבי, הוא שלך ובשבילך
הכול צידה לדרך
שתמיד אני אתך, נושמת, חולמת
קחי לך
קחי לך את כל הסיפורים
את הידיים ששומרות
את הבכי שבכינו, רק אני ואת יודעות
את הצחוק המתגלגל
את הסודות על העולם
את השיחות שיש רק לנו
אני אתך, אני אתך
פעם שמעתי רעיון מדהים שהאתגר שלנו כהורים הוא לא לאהוב את ילדנו, אלא לבחור בילדנו. לאהוב את ילדנו זה קל, זה טבעי לנו. אנחנו מרגישים שאין משהו שלא נעשה בשבילם, אנחנו מוכנים אפילו למות בשבילם.
אך לבחור בהם – זה הרבה יותר קשה. לבחור בהם, כמו שהם, עם כל המורכבות שהם לפעמים מביאים איתם, עם כל התסכולים בדרך.
להסתכל על הילד או הילדה שלנו ולהגיד – "אני בוחרת בך. כמו שאתה. כמו שאת. לא מסתכלת לצדדים על ילדים אחרים. לא עסוקה עם ציפיות ופנטזיות שלי לגביך. רוצה אותך, בדיוק כפי שאת/ה."
אולי ניתן לומר שהיכולת לא רק לאהוב את ילדנו, אלא גם לבחור בהם, היא אותה "אהבה ללא תנאי" אמורפית שכולנו כל הזמן מדברים עליה, אך לא תמיד יודעים איך בדיוק לבטא אותה.
אוסיף על הרעיון הזה ואציע, שהדרך להגיע לרמה הנכספת של אהבה ללא תנאי כלפי הילדים שלנו, היא דרך הנתינה ללא תנאי.
בכל פעם שעולה בי המחשבה הזרה – "איך הילד שלי מתנהג כך? איך הוא פוגע בי או בערכים שחינכתי אליהם, אחרי כל האהבה, תשומת הלב, רווחה כלכלית וכו' שהרעפתי עליו?" – אני מיד מבררת עם עצמי: מה הייתה מטרת הנתינה? האם נתתי על מנת לקבל משהו מהילד שלי בחזרה? או שברור לי שכל מה שנתתי ואתן לא תלוי ב"החזר" כלשהו מהילד, אלא מעצם הרצון הטבעי והאמהי/אבהי שלי לתת לו.
השיר של ריטה ובתה משי קליינשטיין ממחיש בצורה כל כך יפה את הרעיון של נתינה ללא תנאי. "קחי לך" – רק תקחי, בלי שאצפה לקחת משהו בחזרה. ההורות מעניקה לנו את ההזדמנות האולטימטיבית לחוות את הקבלה שבעצם הנתינה. נקי. ללא ציפיות ודרישות. פשוט לתת.
פשוט תקח ילד יקר. אתה כבר תדע מה לעשות עם זה. אני לא צריכה עוד שום דבר מעבר לזה.
בתמונה: "קחי לך פרח"
שביל הכרכומים (סובב טבעון), אביב תשע"ט
קחי לך
מילים: ריטה ומשי קליינשטיין
קחי לך את השיר ששרתי לך כשהיית בתוכי
קחי לך את דמעותיי המתרגשות כשנבעת ממני
קחי לך את עורי בעורך בהאכילי אותך
ואת מיליוני הנשיקות שעל גופך
קחי את גאוות אמך על האדם שאת
קחי את לבי, הוא שלך ובשבילך
הכול צידה לדרך
תמיד אני אתך, נושמת, חולמת
קחי לך
קחי לך את החום שבחיבוק שהוא רק שלנו
קחי לך את דמעותיי המבולבלות שאוהבות כל כך
קחי לך את ידי בידך שצריכה אותך
ואת מיליוני הנשיקות שעל גופך
קחי את גאוות בתך על האדם שאת
קחי את לבי, הוא שלך ובשבילך
הכול צידה לדרך
שתמיד אני אתך, נושמת, חולמת
קחי לך
קחי לך את כל הסיפורים
את הידיים ששומרות
את הבכי שבכינו, רק אני ואת יודעות
את הצחוק המתגלגל
את הסודות על העולם
את השיחות שיש רק לנו
אני אתך, אני אתך
הערות
