2018 נר שני - פועלים על אוטומט

אחד הרגשות האוטומטיים וההכרחיים שלנו כהורים, הוא הדאגה. בזכות הדאגה שלנו אנחנו נלחמים ומגנים על ילדנו מסכנות – פיזיות, רגשיות, רוחניות; אנחנו דואגים לילד לצרכיו הבסיסיים כמו אוכל ושתייה, מוגנות ואהבה; אנחנו עוקבים אחר התפתחותו ודואגים גם להביא אותו למיצוי יכולותיו וכשרונותיו.
יחד עם זאת, הדאגה האוטומטית יכולה גם לחסום אותנו – ההורים – מלפתוח את הדלת ולאפשר לילדנו לצאת על מנת שיוכל להיות קרוב, לבחון את גבולותיו על מנת שיוכל לגלות את דרכו.
היום בחרתי את השיר "ילדים" של אביתר בנאי. נדאג, נכין, נסדר ואז נפתח את הדלת, עם לב מבקש, ונתבונן בילדנו יוצאים לשדות של אמת, שמחה ויופי.

בתמונה: שדה מואר, ינואר 2013

ילדים
מילים: אביתר בנאי

כל בוקר אני קם מוקדם
להכין לך את הבוקר.
מסדר לך את התיק על הגב,
את הדלת פותח.
הרוח פורצת פנימה
דרך עיניך הגדולות,
ולרגע נדמית בעיניי הדלת
ללוע ארי.

וליבי מבקש תהיה נשמר,
תהיה אהוב וקרוב.
ותמיד תלך בשדות של אמת
בשדות של שמחה ויופי.
וליבי כורע ומשתחווה,
חסוך מליבו בושה ועלבון ופחד.