תשומת לב לנפש

בפוסט הקודם כתבתי על תשומת לב לגוף - התייחסות לכל איבר ואיבר באכפתיות, הקשבה והמון אהבה.

כחלק מאימון הגוף וחיזוקו, אנחנו עושים כל מיני פעולות מאתגרות, ולפעמים אפילו כואבות, בידיעה שזה מה שיחטב ויחזק את הגוף שלנו.

במקביל לכך, אני מציעה אפשרות שנתייחס לנפש ולאתגרי היום-יום באופן דומה.

במקום לפחד ולברוח מחוויות רגשיות לא נעימות, במקום להימנע כל הזמן מכאב ומתחושת חולשה או פגיעה, ננצל הזדמנויות אלה ל''חיטוב'' ולחיזוק הנפש שלנו.

לדוגמא, אם באימון גופני נשתמש במשקולות, נשים לב לתנועה דומה בנפש שלנו. בפעמים שאנחנו מרגישים שהשגרה מעמיסה עלינו ושהעול כבד מדי, לא נניח את המשקולות ונרים ידיים. נתרגש שיש כאן הזדמנות לשדרוג עצמי, לחזק שרירים בנפש שעד היום לא פיתחנו - נחישות, קביעת סדרי עדיפויות, יצירתיות.

דוגמא נוספת - אימון גופני בעזרת גומיה - יכול לסמל עבורנו את האימון שנעשה לנפש כשאנחנו מרגישים שאנשים או משימות החיים מותחים אותנו יתר על המידה. לא נברח ממקור המתח או מההתנהגויות והאמירות המעצבנות של האנשים המזדמנים לדרכנו, אלא נלמד לפתח ''שרירים'' כמו - היכולת לחיות עם הלא נודע, קבלת אנשים עם דעה אחרת משלי, גמישות מחשבתית וארגונית.

דוגמאות נוספות:

טבעת - רגעים שאנחנו מרגישים חנוקים, שמגבילים אותנו יתר על המידה - יחזקו אצלנו את היכולת לפעול במסגרת הגבולות, מתוך אמונה פנימית ומבלי להיות תלויים במה שאחרים חושבים עלינו.

כדור גומי - סיטואציות חמקמקות, תחושה שאין אחיזה נוחה במציאות שלנו. ננצל את ההזדמנות לחיזוק האמונה שלנו בעצמנו, להאמין בכל הכוח שהמטרה ניתנת להשגה ולהמשיך להתאמץ, בלי לוותר.

המשותף לכל הדוגמאות הנ''ל הוא, שאנחנו לא בורחים מהאתגר או מתחמקים ממנו. אנחנו מנצלים אותו כדי לאמן את עצמנו - לחזק את כל ''שרירי'' הנפש שלנו.

וכמו בכל אימון טוב, נקפיד גם על זמני הרפייה ושחרור - לעצור את המרדף, לקחת הפסקה, לתת זמן לעצמנו ולהקשיב לרחשי הלב.

בתמונה: אימון לנפש

סדנת קלפים בקורס מאמנות

אונ' בר אילן, תשע''ט