פחדים

פעם פחדתי מפלאפונים. כן פעם, פעם לפני יותר מעשרים שנה. לכולם כבר היו פלאפונים, גם לחבר שלי היה פלאפון ורק אני המשכתי עם טלכרט בטלפונים ציבוריים, העיקר לא לאמץ לעצמי את המכשיר הזה שאני כל כך חוששת ממנו.

למה חוששת?

תרבותית - לא התחברתי לרעיון שאני מסתובבת עם טלפון בכיס. שכל אחד יכול להשיג אותי בכל זמן ובכל מקום. 

כספית - זו הייתה נראית לי הוצאה מיותרת, אני מסתדרת בלי.

נוחות - למה לי להסתובב עם מכשיר טלפון לכל מקום? ארנק ומפתחות מספיק, למה גם טלפון? אולי אני גם אסחב איתי מקרר נייד לכל מקום במידה ואהיה צמאה וארצה כוס מים קרירים ומרעננים פתאום באמצע הדרך...??!!?!

כמו שאתם מנחשים, בשלב מסוים היה לי פלאפון.

אחר כך קרה לי אותו דבר עם הסמארטפון. למה אני צריכה לקחת איתי לכל מקום את המצלמה, כל אלבומי התמונות, אנציקלופדיה, תלמוד בבלי (וירושלמי!), 80 עיתונים שונים בעברית ובאנגלית, ספרי מתמטיקה, מחשבון, טלויזיה, הוראות הפעלה של כל מכשיר אלקטרוני שקיים בעולם וכו' וכו', בכל יציאה מהבית?? כבד לי!

וגם עם זום - למה ללמד בזום, אני אסתדר עם שיטות אחרות. אשלח בוואטסאפ סרטונים ומצגות ואתכתב כל היום בלי סוף עם כל תלמידה ותלמידה לוודא שהן הבינו את החומר.

לוח דיגיטלי - למה צריך את זה?! אשתמש בלוח מחיק רגיל וטושים מכל מיני צבעים, אסדר את הזום בדיוק מול הלוח אשבית את כל בני הבית שלא יפריעו לפריים של הזום, אקרב את הלוח למחשב או את המחשב ללוח כשתלמידות מתלוננות שלא רואות מה כתוב. אסתדר!

כמה אני מוכנה לאורך השנים להפוך את החיים שלי למאד מאד לא נוחים - כדי לא לצאת מאזורי הנוחות שלי!

אז עם השנים, כמו שאתם מבינים, אני לומדת:

1. להכיר בפחד - כן, כן זה תמיד השלב הראשון. לצעוק את זה בקול - אני מפחדת!!

2. לבחור - באיזה מצב של חוסר נוחות אני מעדיפה לחיות? חוסר הנוחות של להיות תקועה במקום, בתחושת חוסר אונים שפספסתי רכבת שכולם כבר עלו עליה מזמן ורק אני מתייגעת בהליכה רגלית ארוכה ומפותלת שלא ממש מאפשרת לי לנוע קדימה? 

או חוסר הנוחות של להתגבר על הפחד וללמוד משהו חדש?

3. צעד אחד - לעשות צעד אחד ראשון ופשוט אל עבר השינוי. לראות איך זה מרגיש. להיות גאה בעצמי שלקחתי סיכון.

אז יש לי היום פלאפון, שהוא גם סמארטפון ואני מתעסקת איתו יותר מדי וצריכה להמשיך לעבוד על איזונים. ויש לי שיעורי זום מופלאים שאני עדיין משתפשפת ולומדת למקסם ולייעל אותם ונהנית עד הגג מהמפגש עם התלמידות, פנים מול פנים, מסך מול מסך. ויש לי לוח דיגיטלי שאני מתה עליו, אפילו שהכתב שלי בהתחלה היה נורא עקום.

ויש לי את הפחדים שלי. ויש בי גבורה. ולא משעמם לרגע.

בתמונה: עושה היסטוריה - כלומר מתמטיקה. 

שיעור ראשון עם הלוח הדיגיטלי

2 ספטמבר 2020