להיות בבית
בניתי לי בית.
בית שבנפש,
עמוק בפנים.
איך אני מרגישה בבית שלי
שבנפשי?
כבולה וסגורה?
מחכה רק לצאת?
מוגבלת לתכתיבים
שנפשי התעקשה לאמץ לעצמה
כשהסתובבה
ונחשפה לרעשי החוץ?
בית אחר אני בונה לעצמי.
בית אחר אני בוחרת.
בית הבחירה
שלי.
בית מואר.
בית מלא שמחה.
בית של שלווה.
בית של אהבת חינם.
כן, כן אהבה עצמית,
חינמית שכזו.
לא שיפוטית, לא כעוסה
או ממוקדת כשלונות.
אהבה שרואה את כל הטוב
והאור והשפע הפנימי.
אהבה שאומרת לי כל הזמן:
את טובה.
את טובה.
את טובה.
אלו המסרים התלויים
על קירות הבית
שבנפשי.
מסרים של עין טובה
וחמלה
ונתינה לעצמי
ואף לאחר.
ובבית שלי יש עציצים ופרחים
שכל הזמן פורחים וגדלים.
אני משקה את הפרחים,
פותחת תריס
נותנת לאור להיכנס.
מדי פעם אני פותחת
את דלתות הבית
שבנפשי
ומזמינה אהובים ויקרים
פנימה לביקור.
אנחנו שותים תה ביחד
ומי שרוצה מקבל גם אספרסו.
ונעים לנו בבית הזה
שבחרתי לי,
שמלא באהבה לכולם.
וכשנכון לי ומגיע הזמן,
האורחים יוצאים לדרכם
ואני נשארת מחובקת ומלוטפת
בבית שלי
שבניתי בנפשי.
לבד.
כמה זה טוב.
הערות
