סגנונות תקשורת בעת לחץ- המְרַצֶה

בחודשים הקרובים אקדיש את הפינה החודשית לנושא: סגנונות תקשורת של ילדים בזמני לחץ.

בכל חודש נתמקד בסגנון התמודדות אחר, נכיר את מניעיו, יתרונותיו וחסרונותיו ונחשף לדרכים להעצים ולטפח יכולות תקשורתיות מיטיבות יותר אצל ילדנו.

סגנון התקשורת הראשון בעת לחץ, נקרא סגנון ''המְרַצֶה''.

הילד המרצה פועל מתוך רצון להשיג אישור ותשומת לב חיובית מסביבתו - מחמאות, חיזוקים, אישורים על כך שהוא ילד טוב, רצוי ומשמעותי.

אין ספק שהוא מונע ממקום מאד רגשי וממקום של חוסר בטחון עצמי. הוא מנסה לפצות על כך, על ידי אישורים מהסביבה, אך למעשה אף פעם אינו מסופק או שלם עם עצמו.

יתרונות הסגנון המרצה – לרוב משתף פעולה, נותן תחושה של "שקט תעשייתי", נהנים בדרך כלל מעזרתו והתגייסותו למשימות והדבר מאד מקל עלינו, מפצה על אחרים בסביבה שאינם נרתמים כמוהו, בדרך כלל מפגין מזג נעים ומצב רוח טוב כדי שהסביבה תאהב אותו ותהיה מרוצה ממנו.

חסרונות הסגנון המרצה – מאד רגיש ופגיע, לפעמים מפעיל מניפולציות רגשיות (לרוב באופן לא מודע), טרחן, מכור לתשומת לב, משדר פתטיות/חולשה/חוסר בטחון עצמי/תלותיות.

והגרוע מכל, הילד המְרַצֶה תמיד מרצה את הסביבה ולא מרצה את עצמו..

אז מה נעשה על מנת להעצים את הילד המרצה שלנו ולהוביל אותו ממקום של תלות רגשית ו''התמכרות'' לאישורים ולמחמאות, למקום של בטחון בעצמו ועמידה בריאה על עקרונותיו ורצונותיו?

1. זיהוי – נכיר בכך שילדנו מגיב בסגנון התקשורת המרצה. נבין שלמרות הנוחות שאולי יש בדבר – הוא תמיד משתף פעולה, מתנהג ע''פ הכללים, עוזר, מתנהג בצורה נעימה... מְרַצֶה! – עמדת המרצה אינה בריאה עבורו הן בכאן ועכשיו והן לטווח הרחוק. 

2. שאלת שאלות – נקפיד לשאול את הילד המרצה שלנו שאלות שעשויות לקדם אותו ולהתוות לו את הדרך לסגנון מאוזן יותר. מכיוון שהסגנון המרצה פועל בעיקר ממקום רגשי, נתחיל עם שאלות מוכוונות רגש ומשם נוביל אותו לכיווני חשיבה אפשריים נוספים:

*איך אתה מרגיש כרגע? הכל בסדר? יש משהו שמפריע לך, לא נעים לך? אשמח שתשתף אותי.

*אני מאד מעריך את העזרה שלך, אבל אם לא היית עוזרת לי כרגע, מה היית בוחרת לעשות עכשיו?

*האם יש פעמים שאתה מעדיף לא לעזור? אשמח שתשתף אותי בפעמים האלה ונראה אם אפשר להגיע לפתרון.

*מה *אתה* רוצה לעשות עכשיו? מה *את* רוצה?

3. מודלינג לסגנון תקשורת מאוזן ומקדם - נדבר בבית בשפה של: "אני מרגיש/ה" "אני רוצה/אני לא רוצה" ונעודד את הילד לברר עם עצמו את הרצון שלו האמיתי, לפני שהוא מסכים לכל בקשה או דרישה מהסביבה.

במידה ואחד ההורים גם פועל בסגנון המרצה, חשוב שיהווה דוגמא אף הוא לשינוי בסגנונו – כל הורה יעבוד על כבוד לרצון של עצמו ושל ההורה השני. נשתף את הילדים בדוגמאות מהבית, מהעבודה, מהיחסים עם המשפחה המורחבת וכד'.

הפעלה:  "כן רוצה/לא רוצה"

הכינו מראש כרטיסים עם כל מיני סיטואציות:

*לסדר את המשחקים

*לשחק עם __ (חבר אהוב)

*לשחק עם __ (ילד פחות אהוב מהגן או מהכיתה)

*לשחק עם __ (שמות של אחים/אחיות)

*ללמוד שיעור חשבון/שפה/מפגש בגן וכו'

*להיכנס לכיתה בסוף ההפסקה

ועוד ועוד סיטואציות.

אפשר גם לעשות התאמה למבוגרים (לסיים את הפסקת הקפה, לשטוף כלים, לשלם מיסים וכו').

אחד המשתתפים שולף כרטיס מהערמה. ומתייחס לתוכן של הכרטיס בשני משפטים. המשפט הראשון יתחיל במילים ''אני כן רוצה כי...'' והמשפט השני יתחיל במילים ''אני לא רוצה כי...''

למשל: אני (ההורה) כן רוצה לשטוף כלים כי אז המטבח נקי, נעים ומסודר.

אני לא רוצה לשטוף כלים כי לפעמים אין לי כח ואני מעדיפ/ה לנוח או לקרוא ספר.

אשמח שתשתפו אותי בחוויות מההפעלה, משהו חדש שלמדתם או משהו שהשתנה במודעות או במציאות שלכם!

ילדים יקרים, אתם מוזמנים להדפיס את #האיור_של_עדי, למלא את תיבת האוצרות-חוזקות שלכם - בחוזקות מתוך הרשימה וכמובן, להוסיף משלכם ולצבוע להנאתכם.

גאה בכם ומאמינה בכם תמיד!!