תרגילי יחס ופרופורציה של אהבה

"ילדים קטנים, בעיות קטנות.

ילדים גדולים, בעיות גדולות."

תרגיל יחס פשוט, מוכר ודי מאיים.

אך אני מכירה תרגילי יחס אחרים, 

המוסיפים המון יופי ושלווה לחיי המשפחה:

לילדים קטנים

אידיאולוגיות קטנות.

לילדים גדולים

אידיאולוגיות גדולות.

לילדים קטנים, אחריות מועטה.

לילדים גדולים, האחריות הולכת וגדלה.

עם ילדים קטנים 

השיחה בשפה מעט מוגבלת וצעירה, 

עם ילדים גדולים 

אפשר להרבות בשיחה 

של משמעות, עומק וקבלה.

לילדים קטנים, 

פוטנציאל גדול שעוד לא התגלה;

ובפועל, השפעה מוגבלת בעולם.

לילדים גדולים, 

השפעה מרובה בעולם

ולכל פעולה, 

פוטנציאל אינסופי. 

בהרבה משפחות קיים יחס הפוך והרסני:

ילדים קטנים זוכים להמון 

קרבה וגילויי אהבה. 

וכשהילדים גדלים, 

הקרבה הולכת וקטנה

ולפעמים, 

אפילו נעלמת.

מה היה קורה אם היינו 

חוזרים ליחס הישר - 

וככל שהילדים גדלים 

היינו מדגישים עוד יותר, 

מגע של חיבה, קרבה, הכלה והערכה.

כי האמת היא 

שלילדים קטנים, 

האהבה שלנו ראשונית.

לילדים גדולים, 

האהבה שלנו יכולה 

להיות אינסופית - 

אהבה שאין בה תנאים 

ואין בה סופים. 

הכל נכון גם לגבי עצמנו,

בפרוס עלינו שנה חדשה.

כשהיינו צעירים, 

אולי חלקנו היינו עדיין 

חסרי בטחון, 

קבלה עצמית 

ואמונה בדרך.

וככל שהשנים עוברות, 

אם נאפשר לעצמנו, 

נוכל להרגיש יותר ויותר - 

סיפוק ממה שכבר השגנו;

התבוננות בעצמנו בעין טובה, 

רכה ואוהבת;

אמונה שאנחנו בדיוק במקום 

שאנחנו צריכים להיות בו היום, 

כדי להמשיך ולצעוד קדימה 

לשנה חדשה, 

טובה ומבורכת.