על זיכרון וביטחון

ילדה: אוף, אני לא זוכרת מה רציתי להגיד!

הורה: אם את לא זוכרת, כנראה שזה לא חשוב.

תגובת ההורה בשיחה הנ''ל היתה מאד רווחת כשאני הייתי ילדה. (מקווה שהיום פחות...)

תגובה כזאת מצד הורה בטח נאמרת בתום לב, ברגעים של עומס, בהם אנו מוטרדים מהמון משימות ודאגות משלנו.

אך מחירה של תגובה כזו גדול מדי - אנחנו פוגעים בילדנו, ממעיטים בערך העצמי שלו, משדרים (גם אם לא מתכוונים!) זלזול בחשיבותם של דברי הילד ומורידים את ביטחונו לשתף אותנו במחשבותיו וברצונותיו.

מה היה קורה אם היינו גורמים לילדנו להרגיש שכל מה שיש לו להגיד הינו חשוב ומשמעותי - עבורו וגם עבורנו?

אז כמה הצעות של תגובות חלופיות למשפט: ''שכחתי מה רציתי להגיד.''

*ברגע שתיזכרי, אני כאן ואשמח לשמוע.

*זה באמת מעצבן כששוכחים, גם אני לא אוהבת שזה קורה לי.

*בואי נחשוב על מה דיברנו לפני כן, אולי זה יעזור לך להיזכר.

*אולי תחזור למקום שהיית בו קודם ופתאום זה יקפוץ שוב לזכרונך.

מוזמנים להוסיף הצעות משלכם!

ואם תשכחו, תקראו שוב את הפוסט - אולי זה יזכיר לכם!