משפחה, בית מסודר ואווירה טובה

בתחילת הנישואים היתה שיחה נורא מעצבנת ביני לבין הראל, שחזרה על עצמה בכל פעם מחדש בוריאציות שונות, סביב הנושא של סדר וארגון בבית:

אני (ילדה בת 19, אמריקאית מנומסת ועדינה, די חסרת בטחון באופן כללי, אבל זה לפוסט בנושא אחר): הראל, אתה רוצה לשטוף כלים?

הראל (גבר-גבר מלא בטחון, חוש הומור וציניות): לא.

כמה שהייתי נעלבת!!

מה, הוא לא רוצה? הוא לא רוצה להיות שותף? לא רוצה בית נקי ומסודר כמוני??

כשדיברנו על פערי התקשורת בינינו, גילינו שהניסוח ''אתה רוצה לשטוף כלים?'' הוא בעייתי - כי הוא באמת לא רוצה לשטוף כלים!

אם הייתי מנסה לתמצת את כל הקשיים והבעיות של ניהול בית מסודר ונקי לכותרת אחת קצרה ופשוטה, הייתי בוחרת במילים: חוסר רצון.

 כשרוצים, עושים. וכשלא רוצים, לא עושים.

השאלה, איך מעוררים את הרצון הזה? קודם כל אצל עצמנו ואחר כך אצל האחרים.

אז לכל מי שהנושא הזה בוער אצלו, אין ספק שהדוגמה האישית שלכם ראויה לשבח. תמשיכו ואל תוותרו על הרצון שלכם לבית נעים ואסתטי כפי שאתם חולמים. 

נותנת לכם כמה עצות שבהחלט עזרו לי לאורך השנים:

1. מעבר לדוגמה האישית, חשוב לרתום את הסביבה שלכם. איך עושים את זה??

2. לא בתיוגים (עצלן, מבולגנת, חסר אחריות וכד'), נזיפות או נאומים.

3. לא בעונשים.

4. לא ביצירת רגשי אשמה אצל יקיריכם.

5. לא ביצירת תחושה שאתם קדושים מעונים וכל האחרים כפויי טובה וחייבים לכם.

6. אז מה כן?? כן להאציל סמכויות - ולסמוך עליהם שהם יבצעו את המשימה, בלי לנדנד ובלי להכביד עליהם עם הפרפקציוניזם שלכם. מה שלא קריטי להיעשות עכשיו במיידי, תרפו ותתנו להם לעשות בזמן שמתאים להם. כבדו אותם ואת ניהול הזמן האישי שלהם. כשברוב הזמן מתנהלים כך, יותר קל לאחרים לקבל את הפעמים המיוחדות שכן צריך לבצע כאן ועכשיו בדחיפות.

7. כן לפרגן ולהביע הכרת טובה על מה שהם עושים. שום דבר לא מובן מאליו וכן, צריך להגיד תודה על הדברים היום-יומיים הפשוטים שכל אחד תורם לביחד שלנו

.8. כן לייצר אווירה של ''צוות מנצח'' (תודה לחברתי אביטל יהושע, האחת והיחידה על המינוח המדויק הזה!!) 

אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד.

9. כן להעביר מסר שהמינימום המצופה הוא: ''משהו אחד ביום למען הבית והמשפחה." כלים, לסדר משחקים, לעזור עם מקלחות לקטנטנים, השקיית גינה, עזרה בכביסות, לסדר את החדר וכו' וכו' לא חסרות משימות. אפשר גם ללמוד את נטיית הלב של כל אחד ולאפשר להם להתמקד בעיקר במשימות שהם יותר מתחברים אליהן.

10. כן להבין את העומס האישי שיש לכל אחד ואחת ולכן כדאי לערוך שיחה משפחתית (או שיחות אישיות לפי צורך) של רענון הנושא, בירור איפה כל אחד נמצא, מה האתגרים והקשיים ואיך ניתן לשדרג את המערך המשפחתי בנושא.

ממליצה לרווח את השיחות לפעם בחודש-חודשיים ולא להעמיס מעבר לזה.

ומילת המפתח היא: רצון!!

לשאוף להגיע למציאות שבה כל אחד עושה מתוך רצון. ומי שלא רוצה, שלא יעשה!

הרצון הוא לא בהכרח לשטוף כלים או לקפל כביסה. הרצון הוא להיות חלק, להיות שותף, להיות אחד בשביל כולם, בצוות המנצח שלנו.

ואם מישהו לא רוצה היום (אני עייף, אין לי כח, אני עשיתי אתמול ולא רוצה לעשות גם היום וכו') לא נורא. 

במשך השנים נוכחתי לדעת שכשאני זורמת עם חוסר הרצון שלהם היום, אני זוכה לרצון האמיתי שלהם מחר.

ונחשו מה - כשאני לא רוצה, גם אני לא עושה.

נסו את זה!

בתמונה: אני בת 19, מבשלת עוף ותפו''א בפעם הראשונה - יצא מזעזע!!