להתקרב למתבגרים באותנטיות

אתמול העברנו פעילות חווייתית לשכבת ח' בזום.פעילות אוורור, בלי שום נגיעות של מתמטיקה; כל השכבה יחד, כל ההקבצות והרמות השונות בחוויה משותפת.כשתכננו את הפעילות, עלו חששות שהתלמידות לא יזרמו, לא ישתפו פעולה, ירגישו שהרעיון ילדותי.שאלנו את התלמידות מראש מה הן מעדיפות - פעילות חווייתית (הדורשת שיתוף פעולה מצידן) או שיעור רגיל.הרוב המוחץ של בנות השכבה בחרו בפעילות והיה פשוט מקסים.בשלב ראשון התעניינו בהן בעזרת שאלון אישי קצר:א. ספרי משהו חדש שהתחלת לעשות בזכות הקורונה.ב. ספרי על משהו שאת משקיעה בו במיוחד בתקופת הקורונה - תחביב, לימודים, בבית עם המשפחה וכד'.ג. מה הדבר הראשון שתרצי לעשות כשהקורונה תעבור לגמרי?אחר כך ביקשנו מהן לענות בצ'ט הכללי בזום: מה אחד מסמלי הקורונה עבורך?הן נדרשו להמציא תשובות מקוריות מבלי לחזור על סמלים שכבר נכתבו.בשלב האחרון, כל אחת הכינה בביתה יצירה בשילוב אחד מסמלי הקורונה ומי שרצתה שיתפה בספונטניות את היצירה שלה.מה אני אגיד?השיתופים שלהן היו מרתקים ומרגשים והעידו על כך שלא מעט מהמתבגרים שלנו מגלים כוחות התמודדות וכישורים ייחודיים בתקופה המאתגרת הזו.סמלי הקורונה שהן הציעו היו בחלקם צפויים, בחלקם עצובים ומדאיגים ובחלקם מצחיקים ויצירתיים.והיצירות היו מתוקות, מצחיקות, מרגשות, מעוררות התפעלות.לסיכום, הנקודות שמבחינתי הפכו את הפעילות למוצלחת ומקרבת:1. התייעצנו איתן ושאלנו מה הן מעדיפות, כדי שיהיו מגויסות ושותפות למהלך.2. התעניינו בהן באותנטיות. 3. האמנו בהן - ובעצמנו - שיכול לצאת רק טוב ממפגש כזה.4. ביקשנו להתקרב, עשינו את זה מכל הלב וזכינו לשיתוף פעולה והתלהבות מצדן.

בתמונה: ''מגי במסכה''סמל הקורונה שלי עם תוספת קטנה של אחת התלמידות שלומדת פוטושופ בזכות הקורונה