להאמין שאפשר להגביל זמן מסך - וזה קורה

בואו נשים הכל על המסך - יש לנו המון אמביוולנטיות כהורים, לגבי נושא המסכים.

מצד אחד רובנו מעוניינים להגביל את זמן המסך של ילדינו. אנחנו יודעים שזה נכון יותר, בריא יותר, חינוכי יותר.

מצד שני הרבה מאיתנו לא לוקחים את המושכות החינוכיות לידיים בנושא, מכמה סיבות:

*אין לנו כח, זה חזק מאיתנו.
*זה כל כך זמין וכל כך בפרצוף של כולנו כל הזמן, שאין ברירה אלא להיות במצב אכיפה 24/7 וזה לא מסתדר עם ההורות הפתוחה והמכילה שאנחנו כל כך מאמינים בה היום.
*אנחנו לא עומדים בלחץ החברתי של ילדינו - הם בסה''כ רוצים להיות ''כמו כולם'' וזה מאד קשה לנו להחריג את ילדינו.
*אנחנו לא עומדים בלחץ החברתי של עצמנו - אם זה טוב למשפחת ____ למה שאנחנו נהיה שונים???
*הגבלת זמן מסך של ילדנו דורשת קודם כל, הגבלת זמן מסך של עצמנו. וזה אולי אחד הדברים הקשים ביותר.

ברור שרובנו הורים המעוניינים
להתגבר על קשיי העומס והעייפות ולשים סוף לטירוף המסכים שהשתלט על משפחתנו;
להמשיך להיות הורים פתוחים, קשובים, מכילים שגם לא מוותרים על תפקידנו כמחנכים;
ללמד את ילדנו איך נלחמים בלחץ חברתי - כי אם היום אני חריג בכך שאני לא מכור לסמארטפון אז אולי מחר אוכל להיות חריג ולא ''כמו כולם'' בכך שאני לא מכור ל... (סמארטפון, אלכוהול, סמים, הימורים, פשיעה קלה, חומרנות/מיניות לא מאוזנת ועוד);
להילחם בלחץ החברתי שלנו מול שכננו, חברינו ואפילו משפחתנו המורחבת ולהבין שהמשפחה הגרעינית שלנו היא מיוחדת - על כל המשתמע מכך;
לראות בחינוך ילדנו הזדמנות לחנך גם קצת את עצמנו - להיות סוף סוף האנשים שאנחנו באמת רוצים להיות.

עד כאן הבסיס לאמונה בשינוי. עכשיו אעלה כמה טיפים מעשיים כדי לגרום לזה לקרות (שימו לב לכותרת המתאימה לכם ביותר).

גיל הרך - ליצור את השקט שלפני הסערה:
1. ההורים קובעים מה זמן המסך ותכני החשיפה המתאימים לילדיהם.
2. ההורים מאמינים ואוכפים את כללי המסכים שקבעו מראש, בדיוק כפי שהם מאמינים ואוכפים את הכללים לגבי - תזונה, חיסונים, תרבות דיבור, חציית כביש, תדירות מקלחות וכל נושא חינוכי/בריאותי אחר בבית.
3. ניתן להפריד בין זמן מסך חופשי (ממליצה על לא יותר משעה אחת ביום!) לזמן מסך המהווה חוויה לימודית (עוד כ30-40 דק' ביום).
כמו כן, ניתן להגמיש את הכללים בחופשים, ימי מחלה בבית וכד' אך ממליצה שגם כאן הכללים יהיו ברורים לכולם מראש.
4. יש להעלות אפשרויות חלופיות לפעילות במקום זמן מסך, שיהיו זמינות לילדים בקלות ובכיף - משחקי קופסה, פאזלים, קריאת ספרים, צביעה, יצירות פשוטות, יציאה לחצר הבית באופן בטוח ועוד ועוד!!!
5. יש לחנך את הילדים להתייחס ל''זמן שיעמום'' כהזדמנות - ליצירתיות, חשיבה מחוץ לקופסה, זמן למפגש עם עצמי.
6. ההורים אינם צריכים ''לשעשע'' את הילדים בכל זמן שהם לא במסכים, אך החינוך בנושא יהיה אפקטיבי יותר אם גם ההורים יניחו למסכים לפחות בחלק מהזמן הזה.
7. הטלוויזיה אינה דלוקה תמיד, אלא אך ורק למטרת צפייה ספציפית, שנקבעה מראש. ממליצה בחום לנסות את הטיפ הזה, זה משנה את כל האווירה בבית!!!❤

גיל ההתבגרות - כי אף פעם לא מאוחר מדי:
8. לילדים שהוגבלו באופן אפקטיבי בגיל הרך ובגיל היסודי - ממליצה לשחרר, בשלבים, את השליטה של ההורים בנושא ולהעביר את האוטונומיה לילדים. האמינו בכח שלהם לגלות אחריות ואיפוק, לאחר החינוך המשמעותי שלכם לאורך שנות חייהם הראשונות.
9. לגבי כלל הילדים בגיל ההתבגרות (בין אם הוגבלו בעבר ובין אם לא) נשתף אותם ב''אני מאמין'' שגיבשנו כהורים בנושא.
10. נבצע את טיפים 1-7 למעלה - אך במקום ''להנחית'' את הכללים על הילדים, נעלה את הנושאים הנ''ל לשיח - ונשדר להם שאנו סומכים על ההחלטות שיעשו בעקבות השיחה.

למשל - נדבר על חשיבות הגבלת הזמן ונשאל מה הם חושבים? עד כמה היו רוצים להגביל את עצמם? מה מקשה עליהם לעשות זאת? איזו חלוקה נראית להם נכונה בנוגע לזמן שוטטות ברשת, זמן רשתות חברתיות, זמן מסך ללימודים וכו'.
נעלה, יחד איתם, אפשרויות רלוונטיות לבילוי אחר במקום להיות במסך - חוג מעניין, פעילות גופנית, עבודה מתאימה, התנדבות, הדרכה, עזרה לסבא/סבתא/דודים, מפגש חברתי פנים מול פנים וכד'.

11. לאחר ששוחחנו איתם נניח להם ליישם את הדברים מבלי לשדר שאנחנו ''בייביסיטר'' שלהם בנושא ולא סומכים עליהם.
12.מדי פעם (בערך פעם בחודשיים) נעלה את הנושא שוב לשיח: במה כל אחד מרגיש שהתקדם, היכן חוו קשיים, איך הם מרגישים שההורים יכולים לעזור וכו'.

ובזה אסיים, כי לגמרי הגזמתי בזמן המסך שלי להיום!!😂😂

בתמונה: לצאת מהמסך

טחנת הנזירים, נחל ציפורי

אפריל 2019