התערבות אומרת - מעורבות שואלת - ענווה מקשיבה
להרבה מאיתנו קשה להבחין בגבול הדק שבין המעורבות להתערבות. הכוונות שלנו בדרך כלל מאד טובות, בבסיס ההתייחסות שלנו יש כבוד לאדם שמולנו, אך בהרבה מקרים נגלה שהנסיון למעורבות מצידנו בעצם מהווה התערבות לא מכבדת בהחלטותיו וברצונותיו של האחר.
איך אפשר לקבוע לעצמנו ''סימנים'' כדי לשמר את הכוונה למעורבות מבורכת ולהימנע מהתערבות יתר?
ההצעה שלי הינה להיות מודעים לכלל הבא:
!! - התערבות אומרת
?? - מעורבות שואלת
אף אחד מאיתנו לא אוהב שאומרים לנו מה לעשות ולעומת זאת, רובנו היינו שמחים שיתעניינו בנו וישאלו אותנו שאלות מסתקרנות, שבכוחן לעזור לנו להגיע לתשובות - של עצמנו - לבד.
דוגמא מהתחום הזוגי:
התערבות: אתה צריך לפנות למנהלת שלך בעבודה ולדרוש העלאה בשכר. תפסיק להיות פרייאר, תדאג יותר לאינטרסים שלך ושל המשפחה שלך.
מעורבות: האם אתה מעוניין בהעלאה בשכר בעבודה? מה אתה מוכן לעשות כדי שזה יקרה? האם יש משהו במנהלת שלך שמאיים עליך או גורם לך לחשוש מלפנות אליה? באיזה אופן תוכל לקבל תמיכה ממני כדי להגשים את החלום שלך להעלאה בשכר?
דוגמא מהתחום ההורי:
התערבות: את צריכה לעשות שיעורי בית, אחרת לא תצליחי בלימודים.
מעורבות: האם יש לך קושי בנושא של שיעורי הבית? מה מפריע לך או מקשה עלייך? האם הקושי קשור לאווירה בכיתה? למורה? למשהו שמתרחש כאן בבית? איך אני יכולה לעזור לך להצליח יותר בעניין שיעורי הבית?
וגולת הכותרת של כל הנושא - ענווה מקשיבה.
הקשבה פעילה דורשת מאיתנו המון ענווה, כבוד לרצונות ולצרכים של האחר, מימד מסוים של ביטול עצמי, על מנת להיכנס לנעליים של האדם שאכפת לי ממנו.
כל השאלות היפות, המותאמות לגישה של מעורבות מבורכת - אינן אותנטיות וכנות, אלא אם הן מלוות בהקשבה אמיתית לתשובותיו של הנשאל.
אז בהצלחה לכולנו - פחות אומרים, יותר שואלים ומתעניינים ובעיקר - מקשיבים.
בתמונה: הקשבה
יצרה: רוני עולי, תשרי התש''פ
הערות
