המילה ''משבר'', שבשפה העברית המשנאית שימשה לתיאור כסא היולדת, מתייחסת היום למצבי שבר וקושי עמוק.
האנלוגיה של תהליך הלידה כל כך מתאימה למצב של משבר זוגי ואף לתוצאות החיוביות האפשריות, בעקבות המשבר.
במהלך ההריון, נשים רבות חשות צירים מדומים - Braxton Hicks.
כפי שצירים אלו עדינים יותר ופחות כואבים מצירי הלידה, כך המריבות והויכוחים בתחילת הדרך מתנהלים סביב נושאים קטנים ולא כל כך עקרוניים כמו חלוקת מטלות הבית, לאיזה צד הולכים לחג וכד'. במקום להרבות בעין טובה והכרת תודה הדדית בקשר, עולה ביקורתיות קטנונית ההופכת את הטפל לעיקר.
וכמו שהרבה זוגות נלחצים מהצירים המדומים במהלך ההריון, ואפילו רצים לביה''ח בבהלה רק כדי לגלות שהלידה אינה עדיין באופק, כך המון זוגות הופכים את המריבות וההתחשבנויות בתחילת הדרך לדרמות מוגזמות ומיותרות, הגורמות לשחיקה גדולה בקשר.
מכאן אנו עוברים, במשל הלידה, לצירים ה''אמיתיים'' - צירים כואבים, תכופים וסדירים המאותתים על התקרבותה של הלידה.
באופן דומה, במשבריות הזוגית, ההערות הופכות עוקצניות יותר ותחושות הכעס והניכור גדלות. מתחיל להיווצר נתק בין בני הזוג, שמקורו בנושאים פעוטים, אשר פתירים בקלות ופתרונם עשוי להביא לתחושת רווחה לשני הצדדים.
בשלב זה, הכאב (הרגשי) הולך וגדל ונושאי המחלוקת נהיים עמוקים וקשים יותר - עולות תחושות בלתי נסבלות של תסכול ופגיעה, על ירידה בגילויי האהבה של בן/בת הזוג; נוצרות תחושות של חוסר סובלנות (עד כדי שנאה!) למשפחות האחד של השני; גדלה הביקורתיות עד כדי זלזול בהתנהלות בן/בת הזוג בעבודה, בטיפול בילדים ובכל תחום אחר.
ה''צירים'' הופכים בלתי נסבלים, כל צד כואב בדרך שלו, כח הסבל נשחק, האנרגיות הולכות ויורדות.
וככל שמתקרבים לשיאו של המשבר בזוגיות - כך נתקרב לרגע הלידה במשל שלנו.
ברגעים אלו, כשהאישה ''יושבת על המשבר'' ממש, וודאי שהאיש שלה מרגיש חסר אונים, כי אין לו דרך להקל על כאבה וייתכן שיגיעו גם צעקות.
בשלב זה, נניח להבדלים המגדריים של המשל, כי במריבה - שנינו כואבים, שנינו חסרי אונים, שנינו צועקים/שותקים שתיקה רועמת.
ייתכן שהצעקות משחררות ולפעמים אין ברירה. אך כמו שהצעקות בלידה הן בעיקר בזבוז של אנרגיה יקרה ועדיף לשמרה בעזרת נשימות מחושבות ומרגיעות, כך ייתכן שנוכל להקל על המריבה הכואבת והעוצמתית דווקא בעזרת נשימות, התבוננות פנימה, לקיחת פסק זמן מהויכוח הסוער והמציף ואיסוף כוחות לשיח של הקשבה, התחשבות בדעתו של האחר, הבנה שאין רק דרך אחת נכונה.
וכשזה קורה... לידה!
משהו חדש נולד - משהו רך ויקר, מלא פוטנציאל ותקווה. יצור קטן ושברירי ואהוב, שנעשה הכל כדי לשמור עליו.
לסיכום, אני מאחלת לזוגות הצעירים שבינינו, לבחור כבר עכשיו - לוותר על המריבות הקטנוניות על שטויות. ללמוד שפה של פתרונות ''win-win'', בהם שני הצדדים מרוויחים. להתייחס בפרופורציות לטפל ולשמר אנרגיות לטיפול שקול וסובלני בעיקר.
ובמוקדם או במאוחר, כשמגיעות המריבות ואנו מתקרבים לשיאו של המשבר - ננשום עמוק, נקשיב, נחליט לחולל שינוי...
ונוליד משהו חדש וטוב.
